גבר בשנות הארבעים שלו נכנס לחדר הטיפולים עם תיקייה עבה: שלוש שנים של כאב גב תחתון, הדמיית MRI שמצאה בלט דיסק קטן, סדרות של פיזיותרפיה, זריקות ומשככי כאבים שכבר לא ממש עוזרים. עכשיו, כשהבקרים נהיים קרירים, הגב נתפס לו עוד לפני שהגיע לעבודה. הסיפור הזה, בווריאציות שונות, חוזר אצלנו באלטרנה כמעט כל שבוע, ורוב המטופלים מגיעים לקליניקה לטיפולים אלטרנטיביים רק אחרי שמיצו את המסלול המקובל ונשארו עם אותו כאב.
האם שיטת אילן לב יכולה לעזור כשכאב כרוני לא מגיב לטיפולים אחרים
כן, במקרים רבים. שיטת אילן לב פונה בדיוק למצבים שבהם הכאב נמשך אחרי שהרקמה כבר החלימה: באמצעות תנועה פסיבית עדינה ודיאלוג בין ידי המטפל לגוף, היא מציעה למערכת העצבים דפוסי תנועה שאינם מלווים בכאב. לכן היא רלוונטית גם למי שכבר עבר פיזיותרפיה, זריקות ותרופות בלי שיפור מתמשך, ומחפש כיוון אחר לגמרי מזה שכבר ניסה.
למה כאב כרוני נמשך גם אחרי שהרקמה החלימה
האיגוד הבינלאומי לחקר הכאב (IASP) מגדיר כאב כרוני ככאב שנמשך מעל שלושה חודשים, כלומר הרבה אחרי זמן הריפוי הצפוי של רוב הרקמות בגוף. בשלב הזה הבעיה כבר לא יושבת בהכרח בדיסק, בגיד או בשריר, אלא במערכת העצבים שלמדה להפיק כאב. חוקר הכאב לורימר מוזלי מאוניברסיטת דרום אוסטרליה מתאר את הכאב כפלט של המוח, מעין הערכת סיכון ולא דיווח ישיר על נזק, ולכן מערכת דרוכה יכולה להמשיך לייצר כאב גם כשהנזק עצמו חלף מזמן.
מה שקורה בפועל אצל רוב המתמודדים הוא מעגל של הגנה: הגוף מקשיח את האזור הכואב, התנועה מצטמצמת, שרירים אחרים מפצים ונשחקים, והמוח מקבל עוד ועוד אישורים לכך שהאזור מסוכן. כך כאב שהתחיל בנקע או בפריצת דיסק הופך לאט לאט לדפוס תנועה שלם. מניסיוננו בקליניקה, מטופלים רבים בכלל לא מודעים לכמה הם מקבעים את הכתף או את האגן, עד שמישהו מניע להם את המפרק בלי שום מאמץ מצידם והם מגלים טווח תנועה שלא השתמשו בו שנים.
תנועה כמהות הטיפול ולא ככלי עזר
רוב השיטות מתייחסות לתנועה ככלי: תרגיל שמחזק, מתיחה שמאריכה, מניפולציה שמשחררת. בשיטה שפיתח אילן לב התנועה היא מהות הטיפול עצמו. המטפל מניע את הגוף בתנועות גליות, רכות וקצביות, ודרכן מתנהל דיאלוג עם הרקמות, המפרקים ומערכת העצבים. אין פרוטוקול קבוע ואין רשימת תרגילים הביתה, והמפגש הוא שיחה בתנועה, רגישה ולעיתים אינטנסיבית, שמבוססת על הבנה עמוקה של הקשר בין גוף למוח ועל הקשבה למה שהגוף מוכן לשחרר באותו רגע.
הנה פרט מהשטח שממחיש את ההבדל: בתחילת הטיפול, כשהמטפל מרים למטופל את היד, רוב המתמודדים עם כאב כרוני "עוזרים" לו בלי לשים לב, כלומר מפעילים שרירים במקום לשחרר. זה בדיוק הדפוס שמנציח את הכאב. הרגע שבו המערכת מפסיקה לנהל את התנועה ומרשה לעצמה להיות מונעת הוא נקודת מפנה בטיפול, ומטופלים מתארים אותו כהקלה שקשה להסביר במילים. אצלנו הרגע הזה מגיע לפעמים כבר במפגש הראשון, ולפעמים רק אחרי כמה מפגשים, ושני התרחישים תקינים לגמרי.
גישה ממוקדת סימפטום מול דיאלוג תנועתי בשיטת אילן לב
כדי לחדד את ההבדל, ריכזנו השוואה בין הגישה הממוקדת בסימפטום, שרוב המטופלים כבר מכירים היטב, לבין הגישה הדיאלוגית של השיטה. ההשוואה לא באה לפסול אף טיפול, פיזיותרפיה טובה ותרופות נכונות עזרו להרבה אנשים. היא כן מסבירה למה מטופלים שמגיעים אלינו אחרי שנים של טיפולים מופתעים כבר מהמפגש הראשון, ולמה כדאי לחשוב אחרת כשהמסלול הרגיל מוצה.
בגישה הממוקדת סימפטום, המטפל מאתר את האזור הכואב ומטפל בו ישירות באמצעות חיזוק, מתיחה או שחרור ממוקד. בגישה הדיאלוגית, לעומת זאת, המטפל פונה לכל המערכת: הוא מניע מפרקים רחוקים מאזור הכאב, מאפשר לגוף להרגיש בטוח בתנועה כללית, ורק מתוך כך הכאב המקומי יורד מעצמו. ההבדל הזה הוא שמסביר מדוע מטופלים שחוו טיפול ממוקד ולא הצליחו למצוא מזור, מגלים שינוי כשהם עוברים לגישה שמדברת עם המערכת כולה ולא רק עם הסימפטום.
מה עושים עכשיו כשכאב כרוני לא זז
הצעד המעשי הראשון הוא לבדוק אם הכאב שלכם מתנהג כמו כאב כרוני במובן שתואר למעלה: הוא נמשך זמן רב מעבר לריפוי הצפוי, הוא מושפע ממזג אוויר, עומס נפשי או עייפות, והטיפולים הקונבנציונליים מעניקים הקלה זמנית בלבד. אם כך, שווה לשקול מפגש התרשמות בשיטה שמתמקדת בדיאלוג עם מערכת העצבים ולא רק באזור הכואב. אין צורך לוותר על הטיפול הרפואי הקיים, אפשר לשלב גישות ולבחון בעצמכם אם יש שינוי בתחושת הבטיחות של הגוף בתנועה.
המידע במאמר זה הוא כללי ואינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי מקצועי, אבחון או טיפול. בכל שאלה הנוגעת למצבכם הבריאותי יש לפנות לרופא או למטפל מוסמך.